לראות את האופק
מסע למונגוליה - אוגוסט 2009
1 אוגוסט 2009 – שעון בייגי'ן מקדימים את הנחיתה, יציאה כקבוצה תוך מעבר מצלמות תרמיות לברור חום גוף ואפשרות לשפעת, מפגש עם המדריכה המקומית ושליחת הציוד ברכב נפרד למלון. הרכב ממוזג אבל בחוץ חם, מהביל ומאד לח. פחות מ20% מהאוכלוסיה יודעים חוץ מסינית שפה נוספת, לקראת האולימפיאדה בשנת 2008 נבנו 3 בנייני ציפורים – כנף ציפורים - הטרמינל בשדה התעופה, רגל ציפור - מגדל התקשורת בעיר, קן הציפורים – האצטדיון.
הזיוף מותר וחוקי בסין, אך מופרד לסחורה 'אמיתית'. הסינים מאד לא נחמדים, בוטים, נוגעים ואינם מסבירי פנים. לרכבת הטרנס סיבירית נכנסים רק לאחר שמצטלמים לידה לנסיעה של 31 שעות ! תאי=לינה של 4 אנשים בכל תא. לכל קרון שרותים ומיחם בקצהו, בתא שולחן קטן. מקבלים מצעים וכריות, מאד צפוף ויש התחשבות הדדית כשהכלל אומר שתמיד מישהו בתא כדי לשמור על המטען.
מגיעים סוף-סוף ! לאולן באטר, בעזרת סבלים מועמס הציוד על האוטובוס ויוצאים . למחרת אחרי תדריך ומפות יוצאים לדרך הארוכה על-פי צוותי הגי'פים. ארוחת צהרים ראשונה בשטח - ליד נחל, שרותים ומתקן מים ואוהל ובו ערוכים שולחנות, תרמוסים וכסאות. בתפריט תמיד - נוטלה, ריבות, רטבים, קרקרים ולחם. תמיד מתחילים בסלט ירקות ומסיימים בפרי או שוקולד.
האוהל האישי מכוסה ביריעת הגנה, יש לו מסדרון לפתחו. את שקי השינה שמים על-גבי מזרון מתנפח לשם בידוד מהרצפה הקרה. בדרך חזרה הנהג שלנו מזהה התארגנות למרוץ סוסים וכמובן מיד עוצרים ומשתתפים בחוויה של ההכנות למרוץ, ציוותי הילדים, המרוץ עצמו והזוכה. המרוץ היה כמה ק'מ טובים.
הסיכום המלא - לחץ כאן להורדת הסיכום המלא בקובץ PDF
